שני בעיר הגדולה

נחיל המכוניות נראה לה מאיים.

שני הזדרזה באלגנטיות מהולה בעייפות לכיוון האוטובוס, לאחר יום עבודה ארוך .

מגפון אפנתי על עקב גבוהה לרגלה, חנוטה בשמלה  עדכנית ומעוצבת המבליטה בדיוק איפה שנדרש, ומטשטשת מה שמתבקש.

אפילו האיפור קיים את ההבטחה והחזיק עד סוף היום.

אפשר לומר באופן הכי רשמי שיש –  היא הצליחה.

היא ה"כוסית" של המשרד!

זו ששאר הנשים מביטות בה בהערכה ורואות בה סוג של הצלחה, אולי אף השראה באיזשהו מקום.
זו שישנה 8 שעות בלילה ובלי כרית לפצעי לחץ או ורידים ברגלים.

רק ש..

משום מה עכשיו – ברחוב. כשהיא מרוסקת מעייפות ועיני כל העומדים בפקק בוהות בה מבעד לזגוגיות הרכבים.

עכשיו היא חשה את עצמה דג זהב באקווריום.

אמרנו הרגישה דג?

מה זה דג ?! בת הים.

כאילו הם לא ראו אישה יפה בחיים.

גם בלי מילים היו שם מבטים שגרמו לה להסמיק מתחת למייקאפ ולהרגיש מאד לא נוח בתוך היופי שלה.

"אוף. למה האוטו צריך היה להתקע  דווקא היום?!" חשבה לעצמה.

הסיטואציה שהצטיירה עשתה לה חשק עז להוריד את כל הקשקוש הנלווה מעליה.

עשה לה רצון ממש רציני. שהיא כמעט שכחה שחי בה פעם. שמישהו, אפילו לא הכי שווה. אולי רק בתור חבר.  יאהב אותה בגלל מי שהיא . לא בגלל שהיא יפה היום במיוחד או שיש לה ניוזלטר שווה ושנון. לא בגלל שהיא מרוויחה טוב או חכמה במיוחד או עוד משהו.

היא ממש רצתה שמישהו יאהב אותה סתם כי היא נמצאת בעולם הזה. שעצם העובדה הזאת תעשה טוב למישהו. (טוב. ההעדפה הכללית בכל זאת שאותו מישהו יהיה גם יותר מסתם חבר ויבוא קמפלט  עם רולקס ואיזו פרארי או פורשה . זה לא גורע .ברור.)
שני חשבה על זה כמה דקות בדרך לתחנת האוטובוס הישנה.

"איף. מי הדביק מסטיק .

ואין מקום לשבת…"

תחושת האקווריום היתה לה למועקה. זה לא היה נוח.

וגם אין עם מי לחלוק את זה . אין. אין כרגע מי שיקבל אותה באהבה כמו שהיא

אין, ואיך שהעולם הזה בנוי -גם לא יהיה .

הרי הזוגיות בכל אופן מתחילה מהיופי. לא?

"אני אישה עצמאית. חזקה.  לבד יכולה להסתדר.

לא מחפשת אישור או עזרה של אף אחד.

מחליטה בעצמי מה יפה. וזה שיש עוד אנשים שמתחברים (ואולי לא) זה עניינם!.

רק עניינם ולא נוגע לי."

ניסתה שני לשכנע את עצמה.

אבל בכל זאת.

המפגש הזה עם כל האנשים.

אלה שיושבים במכוניות ועבורם היא לא יותר ממקור לתענוג רגעי.

איך אומרים – לשטוף קצת את העיניים.

אולי להעביר קצת ביקורת ולהרגיש טוב על חשבונה.

לרגע היא הרגישה כמה כל זה עקום.

והיא כל כך רצתה לשנות את זה.

About Moshe

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *